ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא דברים אמש בכנס הרצליה. בדבריו אמר כי "חוזקה של ישראל מתבטא בהרבה תחומים, אבל אין היום עוצמה, לא ביטחונית וגם לא מדינית, בלי עוצמה כלכלית. ולכן אחת המשימות שאני לקחתי על עצמי במהלך שירותי כראש ממשלה זה לחזק את כלכלת ישראל. להוציא אותה מכלכלה סגורה, ריכוזית, לכלכלה פתוחה, לכלכלה שיכולה להתחרות במרחב העולמי, ולא זה המקום לפרט את כל הדברים שהביאו את ישראל במהלך השנים האחרונות למצב שבו היא עברה בהכנסה לנפש כמעט את כל המדינות שגובלות בים התיכון, אני מדבר על מדינות אירופה.

כל הדברים שעשינו – מפתיחת המטבע, דרך הרפורמות בשוק ההון, דרך הסרת חסמים לתחרות ועוד עשרות רבות של רפורמות; יש עוד הרבה לעשות, בתחום הדיור, בתחום יוקר המחייה, זה הכל קשור בשבירת מונופולים ויצירת תחרות, אבל לא רק; ולכן, מה שאני רוצה להתרכז בו בפתח דבריי זה הדברים שאנחנו צריכים לעשות ועושים עכשיו על מנת להמשיך את הצמיחה.

אנחנו צמחנו בממוצע של קרוב לחמישה אחוזים בעשור שבין 2003 ל-2013 – שנה אחת, 2008, במשבר הכלכלי ירדנו לאחוז אחד, ואנחנו חייבים להמשיך בקצב הזה. וכדי להמשיך בקצב הזה, שהוא כל כך חיוני לצרכים הלאומיים שלנו – אין ביטחון בלי כלכלה, ואין אפשרות לממן את צורכי הביטחון שלנו, אלא על ידי צמיחה – אנחנו חייבים להמשיך בצמיחה, גם לצרכים האחרים, בחינוך, ברווחה, באיכות חיים. אנחנו צריכים לצמוח בחמישה אחוזים. זו לא תחזית – זה יעד.

איך אנחנו נמשיך לצמוח בחמישה אחוזים לשנה כשהכלכלה שלנו היא כבר בתל"ג לנפש של שלושים וחמישה אלף? אפשר. יש שני דברים מיידיים שעושים בכל עסק, ומדינה היא לא שונה, קודם כל שווקים חדשים ואחר כך מוצרים חדשים. אנחנו עמלים לפתוח את השווקים החדשים באסיה, זה רק שניים וחצי מיליארד בני אדם. בשנתיים האחרונות הייתי בסין, ביפן. ראש ממשלת יפן היה כאן, בכירים סינים היו כאן. מה שלא פחות חשוב, ועוד יותר חשוב, אנשי עסקים ונשות עסקים מהמדינות הללו מגיעים הנה בקצב הולך וגובר, המסחר עולה, ההשקעות עולות.

שווקים חדשים – אתה צריך לקבל קטע קטנטן משווקים ענקיים כדי לתת תנופה לצמיחה. כי אנחנו צריכים להוסיף מהשלושה-שלושה וחצי אחוזים שלנו עוד אחוז וחצי, וזה מינימום –זה שווקים.

עכשיו מוצרים חדשים – המוצר החשוב ביותר שאנחנו מפתחים עכשיו, ואנחנו משקיעים כסף ממשלתי כל שנה, רק לא שמים לב למוצר הזה, זה ביטחון סייבר, ביטחון קיברנטי. החלק הדינאמי ביותר בכלכלה העולמית שעולה בצורה גיאומטרית זה כלכלת האינטרנט, על כל חלקיה, לא נפרט אותה עכשיו. הנמר הזה ששועט כלפי מעלה לא יכול לדהור בלי שפותרים לפחות חלק מבעיות הביטחון הקיברנטי. אני הצבתי יעד, שאנחנו נהיה בין שלוש המדינות המובילות בתחום הזה – אנחנו שם.

הדבר השלישי הוא טריוויאלי, אבל צריך להגיד את זה: אנחנו לא יכולים להיתחם בחדרה-גדרה. אהוד, אתה זוכר כשהיינו נוסעים לצפון היינו נוסעים בכביש בית ליד, פחות או יותר מתקדמים ומגיעים לוואדי ערה ונתקעים? ואותו דבר לכיוון מסמיה – נתקעים. זה בוער בי כל השנים האלה. למה צריך להיות פה שתי מדינות? זו מדינה כל כך קטנה, נחבר אותה עם כבישים מהירים ועם רכבות, זה גם בסופו של דבר המפתח לפתרון ההיצע בדיור, אבל בהרבה דברים אחרים, ואנחנו עושים את זה. עיניכם הרואות, אתם נוסעים במדינה, אתם רואים את המהפכה שאנחנו עושים. יש לזה השלכות חברתיות וכלכליות. ובכן הדבר השלישי זה תשתיות תחבורה, ויש לזה השלכות כלכליות ברורות וטובות.

הדבר הרביעי זה תחבורה, או תעבורה מסוג אחר, וזו המהפכה הדיגיטלית שאנחנו עושים. אנחנו מחברים את מדינת ישראל ברשת סיבים אופטיים. אנחנו צריכים להניע את זה יותר מהר. כל בית בישראל, כל בית, כל כפר ערבי, כל כפר דרוזי, כל עיר פיתוח, עיירת פיתוח – מלה שנואה עליי, כבר הגיע הזמן שהן יתפתחו, אבל הן מתפתחות. הייתם בדימונה לאחרונה? יש שם מגדלים של דירות, אין מקום. בני ביטון, ראש עיריית דימונה, נאבק איתי רק על דבר אחד – 'מתי אני מקבל את מכללת הסייבר בדימונה'. הוא כבר מבין: לא עיירות פיתוח – ערים מפותחות.

הדבר האחרון, יש עוד הרבה אבל אני רוצה להגיע גם לנושאים אחרים, אז אני מתרכז בחמישי, זה כמובן אנרגיה, בראש ובראשונה בגז – והרי הכל כתוב: 'ארץ זבת חלב ודבש, וגז'.

קיבלנו מתנה אדירה מהטבע, צריך להוציא את הגז מהים ולהביאו למשק הישראלי. אני לא מתכוון להיכנע ללחצים פופוליסטיים. יש להוצאת הגז משמעויות אדירות – מדיניות, ביטחוניות, כלכליות, עם חשיבות עצומה לעתידה של מדינת ישראל. המתווה שאנחנו מגבשים נותן איזון נכון שגם מבטיח את הוצאת הגז מקרקעית הים וגם נותן תמריצים למשקיעים הפרטיים לעשות זאת. כך עובדת כלכלה בריאה, כך מאותתים למשקיעים שכדאי להשקיע כאן, וכך נוכל גם לצמוח. במתווה הזה גם אזרחי ישראל מרוויחים וגם המשקיעים הפרטיים מרוויחים.

החלופה היא ששני הצדדים יפסידו, והגז יישאר מתחת לקרקעית הים. זה קרה בכמה וכמה מדינות. הם התווכחו על המודל המושלם – ובסוף לא היה שום דבר, ואני לא מסכים שזה יקרה במדינת ישראל. אני מסתכל, כשמדובר ברפורמות כלכליות לטווח ארוך, יש תמיד ויכוחים. אני לא זוכר רפורמה אחת מעשרות רבות שהעברתי, שלא היה עליהן ויכוח נוקב והסבירו ששום דבר לא יהיה ושההיפך יקרה – אבל כשהגז הטבעי יזרום למשק הישראלי, יוריד את מחירי החשמל וייצר מקומות עבודה, יהיה ברור מי צדק ומי צעק בלי כל בסיס. בעוד ימים אחדים אנחנו נציג את המתווה, נאפשר לציבור להעיר את הערותיו. המתווה לא יאפשר לחברות להפקיע מחירים, הוא יביא למחיר תחרותי, הוא יוריד את יוקר המחייה.

אמרתי שאנחנו עומדים לפני איומים ואתגרים גדולים מאוד, אני לא צריך להרחיב במילים, אתם רואים את זה. במזרח התיכון מסביבנו מדינות קורסות: עיראק, סוריה, לוב, תימן, למעשה הן כבר לא קיימות כפי שהכרנו אותן. והמדינות האחרות בסכנה גם הן. מי ששועט לתוך ההריסות אלה שני פלגי האסלאם הקיצוני – השיעים הקיצוניים בהנהגת איראן ושלוחותיה, חיזבאללה והסונים הקיצוניים, אני לא יכול להגיד בהנהגת דאעש כי הם הרי מתחרים ביניהם, אל-נוצרה, אל-קאעידה ואחרים. בדאעש אפשר להילחם, להערכתי אפשר גם להביס אותו, משום שזו עדיין לא מדינה אסלאמית. זה עדיין לא איום שחמוש לא רק בנשק אלא בבני אדם באופן כזה שהם יכולים להשתוות למדינה האסלאמית האמיתית, שזו איראן. איראן היא אימפריה תיאולוגית, מסיבה אזורית ועולמית, כך הם מגדירים את זה. זו מדינה עם 80 מיליון בני אדם, עם הרבה נפט והרבה גז, עם מהנדסים, מטכנאים וצפונה עד מדעני גרעין, מדענים טובים, ועם שאיפות בלתי מוגבלות.

כל הגורמים הללו כמובן, מובן מאליו, שהם מתכוונים כצעד שכמעט לא צריך להכביר מלים עליו, לא רק לחסל את המשטרים האחרים, מה גם לחסל אותנו ומכאן להמשיך הלאה. אבל איראן מציבה לנו, לאזור ולעולם, אתגר מיוחד משום שיש לה חמש זרועות שבהן היא מנסה ללפות את האזור ומעבר לו.

הזרוע הראשונה זה הזרוע הגרעינית, זה איום לא קונבנציונאלי וההסכם המוצע, ואנחנו כבר יודעים מהו, הוא לוקה בשתי בעיות. אחת – שאיראן תפר את ההסכם. כרגע היא מתעקשת לא לאפשר בקרה אמיתית בבסיסים הצבאיים שלה ובעוד מקומות, ויש עוד דברים אחרים כי משאירים לה תשתית להעשרת אורניום – זה החלק הקשה בייצור פצצה. ולכן הבעיה של הפריצה היא כמובן בעיה גדולה, אבל הבעיה היותר גדולה בהסכם הזה, זה שאיראן לא תפר אותו, בתוך עשר שנים, אולי שתיים עשרה שנים, בהכשר בין לאומי היא יכולה לייצר תשתית של מאות אלפי צנטריפוגות. ח'מינאי מדבר על 190 אלף צנטריפוגות, הוא אגב יכול להסתפק בפחות, כי הם יכולים לפתח גם צנטריפוגות מתקדמות שהן פי 25 יותר אפקטיביות מהצנטריפוגות הקיימות. יש להם הרים, כך אפשר לתאר את זה, הרים של עוגה צהובה, ובתוך זמן קצר מאוד הם יכולים לייצר את הליבות לארסנל של פצצות אטום. ובכן זה האיום הראשון, אני חושב שהוא מספיק ברור.

האיום השני שאיראן מציבה זה איום קונבנציונאלי בדמות שלוחיה וגם חייליה, מפקדיה, שפרוסים עכשיו ברחבי המזרח התיכון – בעיראק, בסוריה, בלבנון כמובן, מול הגולן. עזה – הם מנסים לשקם מחדש את חמאס, הג'יהאד האסלאמי, תימן, לוב, סודאן. איראן מחמשת את השליחים שלה, את כפות החתול שלה, כפות הנמר, בנשק מיוחד שעיקרו כרגע מכוון אלינו, אבל לא רק כלפינו. זה האיום השני.

האיום השלישי שאיראן מציבה זה איום של טרור מעבר למזרח התיכון. איראן מקיימת רשת של טרור באמצעות סוכניה באופן ישיר וסוכניה העקיפים, החיזבאללה – הוא מאורגן יחד. רשת טרור שפרוסה על חמש יבשות בלמעלה משלושים מדינות, וזה הולך וגדל. רציתי להגיד מדי חודש, אבל אני חושב שזה לא משקף את התדירות, גם מדי שבוע. לפני שבוע ראיתם את הגילוי שנעשה בקפריסין, דירה של סוכן. שני טון של חומר נפץ בדירה הזו, וכאלה יש למכביר.

האיום הרביעי שאיראן מציבה זה איום הסייבר. היא תוקפת את סעודיה, תוקפת את ישראל, תוקפת את ארה"ב. היכולות שלה גדלות גם בתחום הזה. האיום החמישי והאחרון שאני אציין פה היום זה של תעשיית נשק מקיפה. יש שם 50 אלף איש שעובדים שם, כולל מהנדסים וטכנאים, והם מייצרים נשק מאוד מתוחכם, נשק מדויק, שהופך להיות בעיה, כטב"מים מאוד מתוחכמים, לוויינים, צוללות, כל סוגי הנשק.

הם עובדים בצורה מרשימה. קצב הפעולה שלהם, סגירת המעגלים שלהם הוא מהיר מאוד. הם לוקחים פרויקט וגומרים אותו במהירות שיא וזה הולך ומתרחב. אבל לאיראן יש בעיה; מה שתיארתי פה זה פריסה כל כך רחבה שגם הם זקוקים לכסף – ואין להם מספיק כסף, אני אומר את זה מתוך ידיעה. אין להם מספיק כסף.

אבל הבעיה השנייה של ההסכם הזה, או אחת מהבעיות הגדולות זה שההסכם הזה נותן להם הרבה כסף, בין 30 ל-50 מיליארד דולר במכה ראשונה, ואחר כך בשנים הבאות בין 150 ל-350 מיליארד דולר, תלוי איך מחשבים, אבל לא פחות מ-150 מיליארד דולר. זה הרבה כסף. מהרגע שיוסר מעל איראן לחץ הסנקציות, קופת המלחמה והטרור שלה תתמלא במיליארדים רבים של דולרים, עשרות ואולי מאות מיליארדים של דולרים שיתדלקו את כל מעשי התוקפנות של איראן. אז למה לתת לה את זה?

היום הבעיה בעזה זה לא הברחה של נשק, אין הרבה. הבעיה זה ייצור עצמי בעזה, בח'אן יונס – ייצור עצמי. אתה צריך להבריח כמה מהנדסים, כמה טכנאים, יש לך אמצעי ייצור, חומר ראשוני, מתכות, כמה מכונות – ומייצרים צינורות עם יכולת הכוונה מדויקת. זה קורה בעזה כי אנחנו לא שם. אבל זה לא קורה ברמאללה, כי כשצריך, אנחנו נשמח מאוד אם הרש"פ תעשה את זה, אנחנו מברכים על כל שיתוף פעולה בתחום הביטחון, אבל בסוף שדרת הביטחון האמיתית זה היכולת הביטחונית של ישראל. ולכן השאלה של פירוז יהודה ושומרון היא שאלה לא טריוויאלית, כי היא לא נפתרת רק על ידי חסימת הגבול, אנחנו למדנו את זה על בשרנו.

אנחנו צריכים להבטיח משטר ביטחוני מתמשך שנותן תשובות לבעיות האלה, מתוך הנחה שהאזור נשאר יציב. אלה לא תירוצים, אלה דברים אמיתיים – ולצורך זה צריך לנהל מו"מ כדי להשיג הסכם שהוא מבוסס על הכרה הדדית של שתי מדינות לאום. זה כולל הכרה במדינת הלאום של העם היהודי וסידורי ביטחון אמיתיים, אפקטיביים, בצד השני של הגבול. אנחנו תמיד עסוקים איפה יהיה הגבול, מה יהיה הגבול. זה חשוב, אבל מה יהיה מהצד השני של הגבול? תהיה שם עוד מדינת טרור, עוד עזה. יהודה ושומרון היא פי עשרים בגודלה מעזה, פי עשרים, והיא נוגעת במקום הזה. צריך לתת לזה פתרונות, זה לא דבר של מה בכך, זה מורכב, אבל אלה התנאים לא לפתיחת המו"מ אלא לסיומו המוצלח. התנאים להשגת שלום יציב, בר קיימא.

אני מנסה לדבר עם מחמוד עבאס כבר שש שנים וחצי. לטובת הניסיון הזה עשיתי הרבה דברים שהיו מאוד קשים עבורי, אבל עשיתי אותם. חלקם לא נעשו על ידי קודמיי – הקפאת ההתנחלויות – בסדר, הקפאתי את ההתנחלויות כמעט שנה, עשרה חודשים. בחודש העשירי הוא הסכים לבוא, נפגשנו שלוש שעות בשארם א-שיח', שלוש שעות ברחוב בלפור בירושלים. הייתה לו דרישה אחת – עוד הקפאה. אמרתי: "בוא נדבר על הדברים כבר, בוא נתחיל לדבר על הדברים, בוא נדבר על הדברים האלה שאמרתי כאן, אני בטוח שגם לך יש מה להגיד".